למזלה של הד ארצי, היו לחברות שהיא מייצגת (וורנר ו-BMG) להיטים כל כך גדולים בתקופה ההיא, שהאוסף הצליח לצאת טוב, למרות הניצנוץ. האלבום השלישי לא נחשב להצלחה כביר כמו קודמיו מ1992 אך בני הנוער של אותו התקופה ביקשו מההורים שירכשו להם אותו בהמוניו. האוסף, הפעם התפזר על מנעד סגנונות מוזיקלים רחבים במיוחד אפילו בשביל היטמן, החל: מהיפו-הופ, פופ, ועד רוק גיטרות של לני קרביץ
